הבן שלי קיבל היום עונש חמור בגלל התנהגות מחרידה בבית ובנסיעה למיתל חולון, מאז ומתמיד אני דוגלת בעונשים, וזה עובד.
לא משנה הגיל ולא משנה הדיאגנוזה - על חינוך לא מוותרים , בשום מצב.
הבן שלי ניב כבר בן 29 על הספקטרום האוטיסטי, כבר לא ילד בחור גדול אבל מגיל צעיר הרגלתי אותו שהתנהגותו שאינה נאותה ואינה מקובלת נגמרת בעונש חמור. עונש חמור הכוונה נגיעה בבטן הרכה, במקום שהכי כואב, באחד מהתענוגות שלו.
תמיד עשיתי זאת מגיל שנתיים שפתחתי את עיני וגיליתי בפני מה שאני עומדת, מולן מציאות בלתי רגילה ניסיתי להפוך אותה לרגילה ככל האפשר וזה היה לא קל בהתחלה. אתה לא יכול לתת עונש לילד קטן שאינו מבין מהי משמעות חברתית, מה מותר ואסור ואפילו שהוא אוטיסט אסור לך לוותר ולעמוד על שלך. ככה האמנתי אמרתי אם אני אתחיל עכשיו הדבר יחזור לי כמו בומרנג בעתיד. שמעתי הרבה מה את רוצה ממנו, מה הוא מבין, תעזבי אותו מכול הצדדים. אבל נוקשות שהיא באה בטוב, היא ברכה .אם לא לוקחים כול דבר לחומרה יתרה.
לפעמים זה מעצבן לפעמים זה יכול לשגע אותך, אבל היום החלטתי לעשות פרסה ולא לנסוע למיתל שניב כול כך רצה ללכת ולחזור הביתה תוך כדי איום שגם מחר בסכנה,(ומחר אמור להיות יותר כייף כי זה יום חופש) זה לא קל וזב היה קשה. לא הייתי אומרת שזה עבר על סדר היום היות צעקות באותו ואפילו לרגע חשבתי שתהייה תאונה קלה והיה בכי מאוד מזיוף,
זה שהתחיל את הבוקר וגרם להתדרדרות הזאת אבל לא ויתרתי. עכשיו ניב בבית שקט ורגוע.
הורים לילדים על הספקטרום אני אומרת לכם על תחששו להעניש את ילדיכם על התנהגות לא נורמטיבית, אל תקבלו אותם, כזה מה שיש, תמיד יש מקום לשינוי מבכול גיל. ורצוי להתחיל כמה שיותר מוקדם. אני לא מדברת על עונשים פיזיים אלא, על נגיעה קטנה בדברים שחשובים להם ומנוע מהם את זה בהתחלה לפרק זמן קצר אחר כך אחרי שיפתחו סבילות לפרקי זמן ארוכים יותר. שום דבר נורא לא יוצא מזה אלא רק הרבה יותר קטן בעתיד, העונשים נהיים רחוקים יותר והתנהגות הופכת יותר ויותר נורמטיבית עד שכמעט אין צורך בהם.
לא משנה הגיל ולא משנה הדיאגנוזה - על חינוך לא מוותרים , בשום מצב.
הבן שלי ניב כבר בן 29 על הספקטרום האוטיסטי, כבר לא ילד בחור גדול אבל מגיל צעיר הרגלתי אותו שהתנהגותו שאינה נאותה ואינה מקובלת נגמרת בעונש חמור. עונש חמור הכוונה נגיעה בבטן הרכה, במקום שהכי כואב, באחד מהתענוגות שלו.
תמיד עשיתי זאת מגיל שנתיים שפתחתי את עיני וגיליתי בפני מה שאני עומדת, מולן מציאות בלתי רגילה ניסיתי להפוך אותה לרגילה ככל האפשר וזה היה לא קל בהתחלה. אתה לא יכול לתת עונש לילד קטן שאינו מבין מהי משמעות חברתית, מה מותר ואסור ואפילו שהוא אוטיסט אסור לך לוותר ולעמוד על שלך. ככה האמנתי אמרתי אם אני אתחיל עכשיו הדבר יחזור לי כמו בומרנג בעתיד. שמעתי הרבה מה את רוצה ממנו, מה הוא מבין, תעזבי אותו מכול הצדדים. אבל נוקשות שהיא באה בטוב, היא ברכה .אם לא לוקחים כול דבר לחומרה יתרה.
לפעמים זה מעצבן לפעמים זה יכול לשגע אותך, אבל היום החלטתי לעשות פרסה ולא לנסוע למיתל שניב כול כך רצה ללכת ולחזור הביתה תוך כדי איום שגם מחר בסכנה,(ומחר אמור להיות יותר כייף כי זה יום חופש) זה לא קל וזב היה קשה. לא הייתי אומרת שזה עבר על סדר היום היות צעקות באותו ואפילו לרגע חשבתי שתהייה תאונה קלה והיה בכי מאוד מזיוף,
זה שהתחיל את הבוקר וגרם להתדרדרות הזאת אבל לא ויתרתי. עכשיו ניב בבית שקט ורגוע.
הורים לילדים על הספקטרום אני אומרת לכם על תחששו להעניש את ילדיכם על התנהגות לא נורמטיבית, אל תקבלו אותם, כזה מה שיש, תמיד יש מקום לשינוי מבכול גיל. ורצוי להתחיל כמה שיותר מוקדם. אני לא מדברת על עונשים פיזיים אלא, על נגיעה קטנה בדברים שחשובים להם ומנוע מהם את זה בהתחלה לפרק זמן קצר אחר כך אחרי שיפתחו סבילות לפרקי זמן ארוכים יותר. שום דבר נורא לא יוצא מזה אלא רק הרבה יותר קטן בעתיד, העונשים נהיים רחוקים יותר והתנהגות הופכת יותר ויותר נורמטיבית עד שכמעט אין צורך בהם.
